עד שנת 1781 היינו בעלי 7 מרכזי אנרגיה: 7 הצ'אקרות המפורסמות. כל השיטות והתורות הרוחניות מושתתות על המבנה הזה. כשהיינו בנויים כך, המיינד היה הכוח השולט, המקום שהתפתח הכי הרבה, כל תשומת הלב של האנושות הופנתה כדי לפתח את היכולות שלו, לתת לו להיות הסמכות הבלעדית על החיים.
המוטציה שהתרחשה באירוע הקוסמי בשנת 1781, שינתה הכל. קיבלנו כלי רכב חדשים, אחרים לחלוטין.
כלי הרכב החדשים שלנו הם רכבי חלל משוכללים, לעומת מכוניות רגילות. אין קשר כלל בין הישן לחדש. והכי חשוב: המיינד כסמכות פוטר לחלוטין מתפקידו.
לכל אדם יש סמכות פנימית שלו, או תהליך קבלת החלטות שאינו מנטלי!!! הגוף הוא המוביל, הוא היודע, הוא הסמכות. לכל אדם הסמכות המיוחדת שלו והדרך לחיות את העיצוב הייחודי שלו. לא עוד תודעת העדר, לא עוד עולם הומוגני, אחיד ומותנה בכל תא ותא בגוף.
אלא ש... האנושות עדיין חיה את המיינד כשליט בלעדי.
לכן העולם נראה כך. זו התשובה.
בתוכי בערו השאלות האלה כל חיי: מדוע האנשים מתנהלים כך? מדוע אנשים רוצחים למען רעיון? איך אנשים יכולים לשפוך דם, להתעלל ולפגוע בשם "אלוהים", דעה, מחשבה?
העיצוב האנושי נתן לי תשובות ברורות ומדוייקות: ההתנהלות המותנית של האדם, המיינד המתוכנת שמנהל את החגיגה, הסמכות המנטלית ששולטת בעולם... הסבל הפרטי והכללי שמצוי בכל פינה, התסכול, המרירות, הכעס...
הסיבה היא שהאנשים חיים את מי שהם לא. בשפת העיצוב האנושי זה נקרא "הלא-עצמי". The Not Self.
כל מה שלא צבוע במפת הגוף שלנו (המקומות הלבנים) הם המקומות שבאנו ללמוד דרכם, להתנסות ולחוות את העולם דרכם, לרכוש חוכמה. אך הם לא מה שאנחנו. מיום היוולדנו (ואף קודם) אנו מותנים להיות מה שאנחנו לא.
כל העולם הסובב אותנו תומך בהתניות האלה. אנו מותנים להיות כמו טיפוס אחר, ומותנים לחיות דרך המרכזים הלא מוגדרים שלנו במפת הגוף. מה שקבוע ויציב אצלנו, העיצוב שלנו (החלקים הצבעוניים במפה), מתעוותים אף הם כי ההתנהלות שלנו כה רחוקה ממי שאנחנו באמת.
לכן, אנו לא מגיעים באמת להגשמה. רצים אחרי מה שאנחנו לא, מנסים בכל מחיר להשתנות, "להשתפר", להיות כמו כולם, או כמו המצליחנים האלה והאחרים ... במקום לגלות את מי שנולדנו להיות, לחוות את הקסם של השונות והמיוחדות של כל אחד מאיתנו, ולתת את המתנות הייחודיות שלנו לעולם. ולא, זה לא תהליך מנטלי. זה בגנים, בדם, בגוף.
יש מוצא, אם שאלת.
יש מוצא לבודדים הבוחרים לצאת מהעדר, להתמסר לתהליך השחרור מההתניות, שדורש כניסה לאסטרטגיה לפי הטיפוס שהינך, ולתהליך קבלת החלטות מסמכותך הפנימית, ולא מהמיינד.
התהליך אינו מהיר ואינו קל. המיינד עומד על רגליו האחוריות וונלחם על מקומו כשליט. יחד עם זאת: המתנות מדהימות, התחושה היא של שחרור וחיוך פנימי.
כל אדם עושה את דרכו המיוחדת שלו. רוב האנשים זקוקים לתמיכה, להדרכה, לליווי. אז... למטרה הזאת אני כאן:-)
המרכזים המוגדרים במפת הגוף, הצבעוניים, והערוצים המחברים ביניהם, הם למעשה מי שאנחנו. המתנות הייחודיות שקיבלנו בסיבוב הזה כאן על הפלנטה. הם הביטוי האמיתי שלנו.
המרכזים הפתוחים (שאינם מוגדרים, ונשארו לבנים במפת הגוף) וכל הערוצים והשערים הפתוחים, הם "בית הספר" שלנו, הלונה פארק שלנו - אותם באנו לחוות, ללמוד, לחוות. לא להזדהות ולרצות להיות הם, כי אנחנו לא!
בתהליך השחרור מההתניות אנו לאט לאט משתחררים מההזדהות עם "הלא-עצמי" שלנו, הלא הוא המיינד המדבר מתוך החלקים הפתוחים שלנו.
בתהליך הכניסה לניסוי נלמד אודות המרכזים המוגדרים והפתוחים במפת הגוף שלך, נסתכל על האנשים בחייך, נראה את הדינמיקה וההתניות ההדדיות. כל כך הרבה חידות ייפתרו, וייפתח שער לחיים אחרים, זורמים יותר. החיים שנועדת לחיות!
הידע הבסיסי והמרתק הזה מתלווה אל הטיפוס שהנך, האסטרטגיה שלך וסמכותך הפנימית, וביחד כל אלה מהווים ארגז כלים פרקטי מאד לחיים נכונים, למערכות יחסים המושתתות על אמת וכבוד הדדי , ולהגשמת מי שנועדת להיות.
...